הבסיס הרעיוני ליחס לבעלי-חיים ולניסויים בבעלי-חיים / יריב גלבוע

(פורסם בביטאון האגודה "קול החי" מס' 10, יוני 1997)

"לא התוצאות חשובות! לא התוצאות אלא הרוח! חשוב לא מה נעשה – אלא איך. לא מה הושג, אלא באיזה מחיר." (אלכסנדר סולז'ניצין, ארכיפלג גולג, כרך ב', עמ' 463)

האדם הרגיל רואה בבעלי-החיים משאב שנועד לסיפוק צרכיו, ולכן יש להתחשב בו באופן מזערי, אם בכלל. למרבה הצער, קביעה זו נכונה בפועל גם לגבי אותם אנשים שרואים עצמם כמתחשבים בבעלי-חיים, אך יחד עם זאת אוכלים בשר, וקשורים לצורות אחרות פחות ישירות של ניצול וגרימת נזק לבעלי-חיים: אכילת חלב וביצים, גידול ציפורים או דגים, שימוש בפרוות, עור ונוצות, ביקור בקרקסים, גני-חיות ופינות-חי .

דעתי היא, כי ההשקפה שבעלי-החיים נועדו לסיפוק צורכי האדם (והיחס הגרוע שבעלי-החיים סובלים ממנו בעטיה), ניזונה מרעיונות כלליים יותר, אשר הם הגורמים למלחמות, הידרדרות אקולוגית, קִדמה טכנולוגית, ריבוד חברתי ועוד.

לתפיסה הרואה את בעלי-החיים בעיקר כמשאב חוברים רעיונות נוספים על רפואה ומחקר מדעי, והם שהכשירו את הדרך לראיית הוויוויסקציה כרלוונטית לרפואה. אתמקד, על כן, הן ברעיונות הכלליים של התרבות המערבית העכשווית לגבי מעמד בעלי-החיים ביחס לאדם, והן ברעיונות פרטניים לגבי מדע ורפואה, שנגזרים מהרעיונות הכלליים, ומכשירים את הוויוויסקציה.

האדם הוא הישות שיוצרת את הרעיונות ומחליטה אם לאמצם, לדחותם, לשנותם או לבטלם. מעטים הם האנשים שמעזים לתקוף רעיונות שולטים (כאותו ילד שקרא: "המלך הוא עירום", באגדה המפורסמת של אנדרסן – בגדי המלך החדשים).

כלוב מחשבתי

'כלוב מחשבתי' הוא תכונת יסוד של האדם, שמתבטאת בכך שקשה לו לשנות את רעיונותיו, בגלל רעיונות אחרים, שהוא אוחז בהם, לעתים אף בלא שיהיה מודע לקיומם. לדוגמא, בימי-הביניים היוו רעיונותיה של הכנסייה הקתולית את הכלוב המחשבתי של תושבי אירופה. אם האדם הצליח – זה פורש כאות לאהבת האל. אם סבל – התפרש סבלו כעונש משמים, בשל חטא שחטא. כל רעיון נבחן לפי מידת התאמתו לדוגמות של הכנסייה. התאמה זו הייתה החשובה ביותר להכרה ברעיון, ורעיונות שסתרו את עמדת הכנסייה דוכאו ביד קשה, שכללה עינויים על-ידי האינקוויזיציה.

כלוב מחשבתי מציין בעיקר רעיונות, שאנו לא מודעים להם, אך הם משפיעים על תפיסת העולם שלנו, וגורמים לפעולותינו. קשה לאדם להבחין בכלוב הפרטי שמחשבתו כלואה בו, אך קל לו הרבה יותר להבחין בכלוב הסוגר אדם אחר.

אביא דוגמא לרעיונות בלתי-מודעים, המהווים חלק מהגדר המחשבתית של רעיונות האדם לגבי בעלי-החיים:

ידוע לכולנו שתרנגולות מטילות כלואות בכלובים קטנים, אך רוב האנשים אינם רואים זאת כמצב בלתי נעים באופן קיצוני לתרנגולות, למרות שאם יראו כלב כלוא בתנאים דומים, יבינו מיידית שהוא סובל.

ממה נובע עיוורון זה? סיבות אפשריות הן שתרנגולות נחשבות לבעלי-חיים נחותים (בהשוואה לכלב או לחתול), נטולי צרכים בסיסיים, כמו הצורך להתהלך בחופשיות, או שהתרנגולות נתפסות כחסרות ערך, עד כדי-כך שאין כל טעם להטריד את מחשבותינו בגינן.

אכן, נדירים האנשים שהבינו בכוחות עצמם את העוול שנגרם לתרנגולות מטילות ולפרות חולבות, או בכלל לבעלי-חיים המוחזקים בכפייה על-ידי האדם, והפסיקו לצרוך ביצים ומוצרי חלב.

חשוב להדגיש, שהאדם כלל אינו זקוק למזונות מן החי (בשר, דגים, חלב וביצים) לשם קיומו הפיסי, כפי שמוכיחים אנשים רבים, שפרט לחלב אם בילדותם, לא הכניסו לפיהם מזון כלשהו מן החי, ובריאותם ותוחלת חייהם מצוינים.

רעיונות כלליים

הרעיונות הבאים גורמים לחלק נכבד מהמציאות בעולם של ימינו:

1. עליונות האדם ביחס לחיות או לאנשים אחרים מצדיקה את ניצולם

אריסטו, הפילוסוף החשוב ביותר בעת העתיקה, ותומס אקווינס, הפילוסוף החשוב ביותר בנצרות בימי-הביניים, טענו שהאדם נעלה על שאר היצורים. מאז ועד ימינו לא השתנה דבר בתפיסה זו. כתוצאה מכך מנוצלים בעלי-החיים בצורות השונות שהוזכרו בראשית המאמר.

לצד ההבחנה בין המין האנושי לשאר בעלי-החיים, התקיימה תמיד הבחנה בין קבוצות שונות במין האנושי עצמו. לדוגמא, במגילת העצמאות של ארה"ב נכתב שכל בני-האדם שווים, אך מנסחי המגילה אפילו לא טרחו לציין שאין כוונתם גם לכושים, כי הללו לא נכללו בהגדרה 'בני-אדם' (וסביר להניח שבמשק ביתם של מנסחי המגילה שירתו עבדים שחורים).

רבים העמים הרואים עצמם מיוחדים ונעלים על שאר העמים, כך שמגיעות להם זכויות יתר, המתירות להם, בין השאר, להילחם בשכניהם, ללא כל התגרות מצד האחרונים.

מבין ארבעת הרעיונות הכלליים שייך רעיון זה בלבד למישור הפילוסופי-אתי, ולכן הנימוקים לשלילתו יובאו אף הם ממישור זה.

גם אם נניח לצורך הדיון, שהאדם נעלה מבעלי-חיים אחרים, אין פירוש הדבר שעליונותו מצדיקה דיכוי או ניצול של החלשים ממנו. אילו הייתה העליונות מצדיקה דיכוי הרי שאם יתפתח אי-פעם אדם שכישוריו – נפשיים או פיסיים – עליונים ביחס לאלה של בני-אדם אחרים, אזי מותר יהיה לו להשתמש בבני-אדם רגילים לשם שיפור חייו. הדבר נכון גם לגבי גזע היפותטי של חייזרים, שהינו מפותח יותר מבני- אדם. הגישה האתית של קדושת חיי המין הביולוגי ((SPECIES יכולה להצדיק מצד החייזרים ניצול והרג בני-אדם, כי בני-האדם עושים כך בדיוק למינים ביולוגיים אחרים.

2. האדם אינו חלק מהטבע

הטבע הוא החי, הצומח והדומם (ב'דומם' הכוונה לא לזה שהוא יציר כפיו של האדם), וקשרי הגומלין שביניהם.

לקשרי גומלין אלה דוגמאות רבות: הצמחים זקוקים לאור שמש ולמינרלים מהדומם, וגם לבעלי-החיים, כדי שיאביקו אותם וימנעו התפשטות בלתי מבוקרת של צמחים מסוימים. בעלי-החיים זקוקים לצמחים ולבעלי-חיים אחרים למחיה. מעצמותיהם של בעלי-חיים נוצרו רוב סלעי המשקע על פני כדור הארץ.

להיות חלק ממשהו פירושו להיות מחויב כלפיו. הואיל והאדם אינו רואה עצמו כחלק מהטבע – הוא אינו חש במחויבותו כלפיו, ורואה עצמו רשאי לפגוע בו. האדם המודרני רואה עצמו כברייה חיצונית לטבע, אשר נועדה לכבוש את הטבע, לשלוט בו ולנצלו לצרכיה. אולם האדם הוא כן חלק מהטבע, בהיותו יצור חי, שמקיים יחסי גומלין עם שאר המרכיבים שבטבע, ותלוי בהם לקיומו הפיסי.

3. החיים הם מלחמת קיום, שבה רק החזק שורד (דרוויניזם חברתי)

האדם אימץ רעיון זה לגבי עצמו משחר ההיסטוריה. ביטוייו של רעיון זה הנם מלחמות "אין ברירה", תיאוריית האבולוציה והתיאוריה הסוציולוגית של דרוויניזם חברתי. אחד העיקרים באבולוציה מייסודו של דרווין הוא מנגנון של ברירה טבעית, המבטיח את שרידת הגנים של הפרטים המותאמים טוב יותר לסביבתם.

בעקבות התיאוריה הביולוגית של דרווין, יצר הרברט ספנסר תיאוריה סוציולוגית של דרוויניזם חברתי: העולם הוא שדה קרב אשר בו מתנהלת מלחמת קיום, שרק החזק שורד בה.

אולם הפיסיקה פוסלת עיקרון מרכזי אחר בתורת האבולוציה: עיקרון האנטרופיה בפיסיקה, שהוא הרחבה מהחוק השני של התרמודינמיקה, שולל חד-משמעית את האפשרות להיווצרות ספונטאנית של חיים. ישנם אף ביולוגים, שפסלו את תקפות האבולוציה מבחינה מדעית (לדוגמא, ספרו של הביולוג, פרופ' משה טרופ, 'בריאה – מוצא החיים'). אולם גם אם נקבל את עקרונות האבולוציה, ובכלל זה את עיקרון 'החזק שורד', לא ניתן יהיה להחילו בפשטנות על התנהגות האדם. אם נבחן עיקרון זה מעט לעומק נמצא שהוא מעורר תהיות: האם כל העמים לאורך ההיסטוריה עסקו במלחמות עם שכניהם? האם המונח 'חזק' מציין חוזק פיסי, או שמא חוזק כלכלי, שכלי, פוליטי?

זוהי חשיבה מעגלית לקבוע שמי ששרד הוא שהיה חזק.

4. הכחשת העולם הפנימי והתמקדות בעולם החיצוני: העולם הפנימי של האדם, ובמיוחד רגשות ואינטואיציה, אינו אמיתי ואינו חשוב

בעוד שהתרבות המערבית מתמקדת בניסיונות לשנות את הסביבה למען נוחותו ורווחתו של האדם, התמקדו מרבית התרבויות העתיקות של המזרח בשינוי פנימי של האדם ושל יחסו לסביבתו.

הבודהיזם חייב דרך שבה יכול האדם לשחרר את עצמו מסבל. דרך זו כללה שינויים באדם עצמו, על-ידי ביטול השפיטה, שבה מחיל האדם את רעיונותיו על מושאי תפישתו. הטאואיזם חייב זרימה והרמוניה עם האינסטינקט והטבע, חוסר מאמץ מודע, פשטות בכל דבר ועשייה ספונטאנית. לא הבודהיזם ולא הטאואיזם התמקדו בטכנולוגיה ובסביבה החיצונית של האדם. אם עסקו בסביבה החיצונית, התייחסו אליה כנקבעת מעולמו הפנימי של האדם, ולא להפך.

לעומת זאת בתרבות המערבית של ימינו היחס שונה לחלוטין: הסביבה החיצונית היא הקובעת את האדם. זהו אחד העיקרים של המטריאליזם הפילוסופי. שדה הפעולה המרכזי של האנושות הנו חיצוני לאדם, וכולל צבירת נכסים ושטחים, טכנולוגיה וידע. הידע מקושר באופן מעשי לעולם החיצוני, ולא לעולם הפנימי.

רעיון כללי זה מתבטא גם בתורות פילוסופיות רבות, כגון אמפיריציזם ופוזיטיביזם. המשותף לתורות אלה הוא ההנחה, שאין ביכולתנו להגיע לאמיתות המוחלטות שמאחורי המציאות הניסיונית, והאמונה בָעָצמתו ובכל יכולתו של המדע בתחומי הטבע, החברה, הרוח והפילוסופיה.

הפוזיטיביזם בז לדת, למטפיסיקה ולמיסטיקה.

התמקדות מופרזת בעולם החיצוני היא בעיה מרכזית של החברה המודרנית. הכחשת העולם הפנימי לא רק מצביעה על חוסר רוחניות, אלא אף גורמת להחלטות מוטעות, הנובעות משיקולים שכלתניים בלבד, ודוחקות את קולות הרגש והאינטואיציה, שבמקרים רבים מתבררים בדיעבד כנכונים. פרט לכך, כל אדם, המאמין שסביבתו החיצונית, על המקריות שבה, קובעת את גורלו ומידת אושרו, מחליש את עמידותו הנפשית.

להלן עוד מספר תופעות חשובות בתרבותנו הנובעות מרעיון זה:

א. בחברה המערבית שלטת דת הכלכלה: פולחן ההתעשרות, שלפיו המיליונרים הם גיבוריה התרבותיים של החברה. הכלכלה המודרנית מונעת על-ידי תאוות בצע וקנאה. הרדיפה אחר העושר כמטרת החיים היא תוצאה של גישה חומרנית לחיים, הנובעת מהרעיון שהחיצוני (נכסים חומריים וממון) הוא הדרוש והחשוב. 'בלתי כלכלי' הוא גזר דין מוות על כל דבר, ויהיה רוחני, מוסרי ויפה ככל שיהיה.

ב .אם 'רק החיצוני נכון', הרי אמת ומוסר, שאין להם ביטויים חיצוניים, הם יחסיים. הרעיון שהמוסר הנו יחסי הביא להשמטת הקרקע מטיעונים מוסריים (ובכלל זה כאלה הנוגעים לזכויות בעלי-חיים).

ג .כוחו של המדע טעון בצמצום ובהעמדה של הממשות על פן זה או אחר מפניה המרובים, ובעיקר על הפן הכמותי-פורמאלי. כוחו זה של המדע הוא גם חולשתו. המציאות מסובכת בהרבה מהמדע, אך דווקא המדע נחשב לאורים ותומים לגבי המציאות. לדוגמא: מתודה מדעית כמו ניסויים בבעלי-חיים, מתיימרת למצוא מזור לחולי האנושי.

רעיונות כלליים כגורמים לבעיות בני-האדם, בעלי-החיים והטבע

בעיותיה המרכזיות של אוכלוסיית כדור הארץ הנן:

א. מלחמות וסכנת שואה גרעינית – נובעות מרעיון 'החיים הם מלחמת קיום', ו'העליונות מצדיקה'.

ב .פגיעה בזכויות האדם, הקיימת בעיקר בדיקטטורות – נובעת מהרעיונות 'החיים הם מלחמת קיום', 'העליונות מצדיקה' ו'רק החיצוני אמיתי'.

ג .הרס אקולוגי – נובע מהרעיונות 'העליונות מצדיקה' ו'האדם אינו חלק מהטבע'.

ד .התפוצצות אוכלוסין – נובעת בחלקה מהרעיונות 'החיים הם מלחמת קיום', ו'רק החיצוני אמיתי', ולה עוד כמה סיבות רעיוניות, שלא כאן המקום לעסוק בהן, מאחר שאין להן קשר הדוק ליחסו של האדם לבעלי-חיים.

ה. סכנת רעב עולמי – עקב ההרס האקולוגי והתפוצצות האוכלוסין.

ארחיב מעט לגבי הרס אקולוגי. הנחתי היא, שהאדם הוא חלק מהטבע, אך אם הוא מנצל את כישוריו כדי להזיק לטבע, יוצא שהוא מהווה "חלק" של הטבע כמו שגידול סרטני מהווה "חלק" של אדם. לכולנו ידוע שהמשאבים של כדור-הארץ מוגבלים, ניזוקים ומתכלים במהירות, ושהאנושות היא האחראית לכך. אם תמשיך האנושות בהרס סביבתה ובגידול בלתי-מבוקר של האוכלוסייה, יש סיכוי שתמית את עצמה, כמו שגידול סרטני ממית את האורגניזם שבו הוא מקנן, ותוך כדי כך הוא ממית, כמובן, גם את עצמו.

הטכנולוגיה המודרנית מנסה להעביר את שדה-המערכה מהעולם הפנימי של האדם לעולם הפיסי החיצוני. כבר עכשיו ניתן לקבוע שניסיון זה לא צלח: הטכנולוגיה המודרנית מחישה את היום שבו לא ייתכנו עוד חיים על-פני כדור-הארץ. כל עוד לא תצעד האנושות צעד משמעותי לפתרון בעייתה האמיתית – בעיית רוח האדם – תביא הטכנולוגיה לנזקים שיעלו על התועלת, לפחות בטווח הארוך.

הרעיון 'רק החיצוני אמיתי' הוא מאיץ כללי לבעיות העולם, מהסיבות הבאות:

א. ההתמקדות בעולם החיצוני הביאה להתפתחותה הגדולה והבלתי מבוקרת של הטכנולוגיה המודרנית, המאפשרת ריבוי אוכלוסין וגורמת לנזקים אקולוגיים.

ב. רגשות, ובמיוחד אינטואיציה, הנם בלם נגד התנהגות שאינה מאוזנת ונבונה, והם מונעים התפתחות מופרזת של רעיונות כדוגמת הרעיונות הכלליים הקודמים. אילו לא היו נדחקים לקרן זווית הייתה יכולה הטכנולוגיה להתפתח בכיוון ידידותי יותר לסביבה.

ג. ההתמקדות בחיצוני מפריעה להתבוננות פנימית.

הנזקים שגורמת האנושות לבעלי-חיים, אשר נמנו בתחילת המאמר, נובעים מארבעת הרעיונות הכלליים. להלן אפרטם לפי חלוקה:

הרג: בשר, צייד, דייג, פרוות, עור.
שימוש להפקת מוצרים: חלב, ביצים, נוצות.
כליאה: דגים באקווריום, גני-חיות, פינות-חי .
שימוש אחר לרעה: קרקסים, בידור, שמירה.
לקיחת שטחי מחיה: בנייה מסיבית, חקלאות, ביעור הג'ונגלים.
התעללות בשם המדע: ויוויסקציה.

מהנזקים שהוזכרו לעיל ישנו חריג אחד – ויוויסקציה. הוויוויסקציה אינה סתם ניצול למטרות האדם, אלא ניצול מיוחד, שלא היה מתבצע כשיטה אלמלא המתודה המדעית, שיסודותיה נעוצים ברעיון ש'רק החיצוני נכון'. ארחיב על כך ברעיונות פרטניים 3-2.

רעיונות פרטניים במדע וברפואה המבססים את הוויוויסקציה

1. בעלי-חיים הנם מושא לגיטימי למחקר, גם במחיר של פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות

רעיון זה הנו נקודת מפגש לשלושת הרעיונות הכלליים הראשונים.

אם האדם הוא עליון על שאר בעלי-החיים, יש הצדקה לניצולם למענו. שאר בעלי-החיים אינם חלק ממנו במובן הרחב, ולכן פגיעה בהם אינה מהווה פגיעה בו או באנשים אחרים. הואיל והחיים נתפשים כמלחמת קיום, חובה לנצל כל אמצעי אפשרי להישרדות, גם אם הוא כרוך בפגיעה בבעלי-חיים.

2. המנגנון ביסוד החיים הוא מכניסטי: החיים ניתנים להעמדה על תהליכים פיסיים וכימיים המאורגנים היטב

רעיון זה נגזר מרעיון' רק החיצוני נכון' בצורה עקיפה, כמפורט להלן:

המתודולוגיה המחקרית הניסויית במדעי-הטבע (פיסיקה וכימיה), שנגזרה מרעיון זה, הניבה תוצאות טובות. ניתן היה לחזות באמצעותה, למשל, מה יקרה לאבן שתיזרק במהירות ובזווית מסוימות. הישגים מסוג זה גררו ניסיונות להרחיבם לתחומי מדע נוספים – מדעי-החיים ומדעי-החברה. אמנם החיים מהווים, בין השאר, תופעה פיסית וכימית, אולם הטעות של גישה זו נעוצה בהנחה שהחיים הם אך ורק תופעה פיסית וכימית.

מחקר אמיתי במדעי-החיים אינו יכול להתקיים תוך כדי גרימת נזק וכאב למושאי המחקר שלו, או הריגתם, כי בעשותו כך הוא משנה את התמונה האמיתית של מנגנוני החיים שאותם הוא חוקר.

השגיאה העניינית בניסיון ההחלה מהמדעים המדויקים (מתימטיקה) ומדעי-הטבע (פיסיקה וכימיה) למדעי-החיים ולמדעי-החברה היא, שמושאי המחקר בתחומי המדעים הללו, קרי: יצורים חיים, אינם מתנהגים כמודל פורמאלי מתמטי, פיסיקלי או כימי. כל אחד מאתנו יודע מניסיונו, שגם החיה הפשוטה ביותר שהוא מכיר אינה ניתנת לחיזוי, ודאי שלא בעזרת מתימטיקה. המציאות שאנו מכירים מכילה את המתימטיקה, ולא להפך, ולכן המודל של החיים – אם בכלל קיים כזה – מסובך יותר ממודל מתמטי (או פורמאלי) כלשהו. חופש הבחירה קיים הן אצל בני-אדם והן אצל בעלי-החיים. חופש זה גורם לכך שאין אפשרות סבירה לחיזוי במדעי-החיים, החברה והרוח. בדומה לכך העיסוק באינטליגנציה מלאכותית במדעי-המחשב, וביתר דיוק – היומרה שמחשב יוכל להחליף את האדם בכל תחום – נועד מראש לכישלון, בשל הנחת היסוד השגויה, כי תהליכי החשיבה של האדם הנם פורמאליים ביסודם, כלומר, מבוססים על עיבוד לוגי של סמלים, כמו במתימטיקה או במחשב.

גישה מכניסטית זו היא גישתה של הביולוגיה והרפואה המודרנית.

מחלות נחשבות כבעיות של מערכת כימית-פיסיקלית, שאינה מתפקדת היטב. התשובות למחלות ניתנות על-ידי אמצעים כימיים (תרופות, זריקות, סמים) ופיסיקליים (ניתוחים, החלפת איברים, הקרנות). המערכת הרפואית עדיין רואה בגורמים נפשיים הסבר חורג לבעיות רפואיות, למרות שאין ספור מחקרים הוכיחו כי קשר כזה שריר וקיים. דוגמא נוספת לגישה המכניסטית: בשנים האחרונות החל כיוון מחקרי, המנסה למצוא את הסיבות למחלות נפש בגורמים אורגניים וגנטיים.

ויוויסקציה היא המשך הגיוני לשיטת מחקר המתאימה לעולם הדומם, כי היא רואה את החיים בכלל ואת האדם ושאר בעלי-החיים בפרט כמערכת כימית-פיסית בלבד. המערכת הכימית-פיסית אצל היונקים דומה לזו של האדם. מסיבות ברורות לא ניתן לערוך בחופשיות ניסויים בבני-אדם, ולכן עורכים אותם בבעלי-חיים.

חשוב לציין, שהדמיון בין המערכות קיים בתהליכי חיים בסיסיים וכלליים בלבד, והשפעות ספציפיות על אותו תהליך במיני חיות שונים תייצרנה תוצאות שונות, בגלל השוני בין המינים. לכן לא ניתן להסיק מזן לזן אחר, כולל לאדם.

3. המדע הוא האמת המוחלטת: רק מה שאפשר להוכיח או להסביר באמצעות המדע קיים לבטח

בעוד שבאירופה של ימי-הביניים היוותה הדת, כפי שפירשו אותה מעת לעת, את הגורם הקובע את תפישת העולם, הפך בימינו המדע לדת החדשה, ובתור שכזה למעצב הראשי של אמונות האנושות.

מי שמאמין באבולוציה (שהיא תיאוריה מדעית) ייטה לטעון שאין אלוהים. מוסר נחשב לדבר ערטילאי ולא אמין, כי אינו מאושש בהוכחה מדעית. צלחות מעופפות נחשבו להזיה, כי לא היה להן הסבר מדעי. רפואה אלטרנטיבית לא מקובלת בחוגי הרפואה הקונבנציונלית, כי לא ניתן לבסס אותה על-סמך המדע הקיים.

במדעי-החיים, יותר מאשר בכל מדע אחר, קשה לטעון שהמדע מצליח לחשוף דברים כהווייתם.

בעולם החי אין שני אורגניזמים שהם זהים לחלוטין. כל דבר חי מושפע ממגוון רחב של גורמים, כולל השפעות פסיכולוגיות שאינן ניתנות שליטה, ולכן המתודולוגיה הניסויית, שהיא שיטת המחקר המקובלת במדעי-החיים, אינה יכולה להיחשב כשיטת מחקר תקפה.

גם בתחום הרפואה, כחלק מהמדע, ישנו כלוב מחשבתי בכל הקשור לניסויים בבעלי-חיים, המהווים מתודה מחקרית ראשית ברפואה. דוגמא: סקרים רבים שנערכו עד שנות השישים בקרב בני-אדם הראו שעישון מגביר את הפגיעוּת לסרטן ריאה. ואולם, ניסויים בסוגים שונים של בעלי-חיים, כולל קופים, "הוכיחו" שעישון לא גורם למחלה. בשל תוצאותיהם המטעות של ניסויים אלה עוכבו האזהרות לציבור מפני עישון, ואלפי מעשנים נפטרו מסרטן הריאה. רק ב1967- "הצליח" הממסד הרפואי להכיר רשמית בכך שהעישון מסוכן.

הרפואה קשורה באופן הדוק לאדם, אך למרות שאנו מכירים אותה "על בשרנו" היא פרוצה לאין ספור טעויות פרועות, ובעיקר לשגיאות בבניית התיאוריות הרפואיות. הטעות המרכזית, כאמור ברעיון פרטני 2, היא הגישה המכניסטית.

אדם מן השורה, הקורא עיתון, יצפה להוכחה של ממש ולא יקבל כאמת כל חדשה מהעיתון, ללא הוכחות מספיקות. לעומת זאת, כאשר יתייצב לפני רופא, לא ינסה להתווכח עמו, לדרוש ממנו הוכחות ולהפגין עצמאות מחשבתית. לכל היותר יוותר על לקיחת הכדור שנרשם לו או על הבדיקות שהוצעו לו. השילוב של אצטלה מדעית, אי-הכרת התחום ומעורבות אישית גורמים לפציינט לקבל את הקביעה הרפואית כתורה מסיני. בארה"ב שכיחות התביעות המשפטיות של חולים בגין טיפול לקוי, והן מגיעות לסכומים גבוהים ביותר, אך עצמאות מחשבתית של ממש הייתה גורמת לאוכלוסייה לוותר על מרבית הטיפולים הרפואיים ולהתרכז במניעה, העדיפה לכל-הדעות על-פני ריפוי.

לא רק פציינטים מבטלים עצמם בפני חכמי הרפואה, אלא גם אמצעי התקשורת. הללו עומדים תמיד לשירותה של הרפואה הרשמית, ומדווחים על כל מידע חדשותי שהיא מספקת. ככל שהידיעה יומרנית יותר – מוטב. הכתבים אינם נוהגים לגלות עמדה ביקורתית לגבי מחקרים רפואיים, בניגוד לדרך שבה הם נוהגים בתחומים אחרים, ורוב קוראי העיתון אינם מפקפקים בכך שהמחקרים הרפואיים הללו כדאיים ונחוצים.

איתרע מזלם של בעלי-החיים, וויוויסקציה היא שיטת המחקר הראשית של הרפואה בעולם. זאת בשל נימוקים תועלתניים וכלכליים: קל יותר לבצע ניסויים בבעלי-חיים מאשר בבני-אדם. ניתן לייצר בקלות מאמרים על ניסויים שונים בבעלי-חיים, כדי להתקדם בעולם האקדמי. ניתן לגייס בקלות תקציבים לרכישת בעלי-חיים, ועוד.

המכשול לחיסול הוויוויסקציה הוא מסך העשן שיוצרת התקשורת, המשפיע על דעת הקהל, הממשלים והמחוקקים, כאילו מחקר רפואי בבעלי-חיים הוא מפעל אינטליגנטי, אנושי, יעיל והכרחי. מאחר שקביעות של הממסד הרפואי – בפרט לגבי הוויוויסקציה – אינן נבחנות על-ידי רוב האוכלוסייה ברצינות וללא משוא פנים, מסך העשן ממאן להתפזר, ונראה כי הדרך לביטולה של הוויוויסקציה עדיין ארוכה.

סוף דבר

לפי דברי סולז'ניצין שהובאו בתחילת המאמר, לא ניתן להפריד את האמצעים מהמטרה, ובכך להצדיק מעשים שליליים. באותה מידה לא ניתן להפריד את "הישגי" התרבות המערבית מהדרכים שבהן הם מושגים, ומהרעיונות שהולידו אותם. רעיונות שליליים יגרמו בהכרח לתוצאות שליליות בטווח הארוך, גם אם בטווח הקצר נדמה שההפך הוא הנכון.

ואכן, אנו נוכחים בכך שוב ושוב: ניסויים בבעלי-חיים עיכבו בעבר ועודם מעכבים את התקדמות הרפואה, וגרמו לסבל נכות ומוות להמון אנשים.

יש להדגיש, כמובן, שלא כל הרעיונות השולטים בחברה המערבית שליליים, למרות שמאמר זה מתמקד בהם דבר שנעשה ברוח נכונה (כדברי סולז'ניצין) יגרום בהכרח לתוצאות טובות, אף אם בטווח הקצר ובהקשר מצומצם לא ייראו ככאלה.

אלברט שוויצר כתב ב-1965: "חובה עלינו להילחם נגד רוח האכזריות הבלתי-מודעת שבה אנו נוהגים בבעלי-חיים". אכן, הרעיונות הנפוצים בתרבותנו לגבי היחס לו ראויים בעלי-החיים הם כה חזקים, ולכאורה מובנים מאליהם, עד שרוב האנשים הנאורים לא טורחים אפילו לחשוב, האם יש פסול באכילת בשר, או בניסויים בבעלי-חיים.

לב טולסטוי, הסופר הרוסי המפורסם, חי במאה שעברה והיה ממבשרי הגישה האקולוגית.

השקפת עולמו כללה, בין השאר, הסתפקות במועט וצמחונות. ידועה אמרתו: "כל עוד קיימים בתי-מטבחיים – יהיו שדות מלחמה". בדומה לכך, המסקנה מדברי היא, שהרעיונות שבהם מאמינה מרביתה של האנושות גורמים הן לאסונות שאנו ממיטים על עצמנו והן לפשעים שהאנושות ממיטה על בעלי-החיים.

רק שינוי ברעיונות המקובלים על רוב האוכלוסייה יכול להביא להפסקת הרס העולם, להפסקת הפשעים המבוצעים בבעלי-חיים ובכלל זה לביטול הוויוויסקציה ולהטבת מצב האנושות. חוק האוסר על ויוויסקציה ייחקק בישראל, למשל, רק לאחר טלטלה מחשבתית עזה של רוב האוכלוסייה, ולא לפני כן. יותר ויותר נשמעים בתקופתנו קולות, הקוראים לבחינה מחודשת של הרעיונות העומדים בבסיס יחסנו לסביבתנו, וזאת בעיקר בשל ההרס האקולוגי שהופך ברור יותר מיום ליום.

הנזקים של הוויוויסקציה אינם כה ברורים לעין: עינויי בעלי-החיים מבוצעים בחשאיות, וממסד מדעי עצום בכוחו מגבה את הוויוויסקציה. לכן קשה יותר להבין את הטעויות שבה, ויש פחות מוטיבציה להילחם בה.

"אי אפשר להוסיף ולשתוק לנוכח עריצות, בלי להפוך מעצם השתיקה לבא כוחה של העריצות הזאת", כתב ג'פרי מוסאייף מאסון בספרו "בגנות הפסיכותרפיה". רעיונות ניתן וצריך לשנות אצל האחרים, על-ידי הסברה, שמתחילה בסביבה הקרובה. טבעם של רעיונות הוא שלכל ניסיון הסברה ישנו אפקט מסוים, אפילו אם אינו מורגש מיידית. על כל המאמינים בעולם טוב יותר לפעול במסירות להפצת הרעיונות השפויים בקרב שאר הציבור.