"תפקודה" האומלל של המועצה לניסויים בבעלי חיים
- תפקוד: מאז יום הקמתה ועד היום, לא פסלה המועצה לניסויים בבעלי חיים אפילו ניסוי אחד בבעלי חיים.
- ניסויים בסתר: מתוך 23 חברי מועצה, רק שלושה הם נציגי הארגונים למען בעלי החיים. החוק אינו מאפשר לאף אחד מחברי המועצה, ובוודאי שלא לנציגי הארגונים למען בעלי החיים, לקיים ביקורת פתע לניסוי בבעל חיים, וכזאת מעולם לא נעשתה על ידי נציגי הארגונים למען בעלי חיים היושבים במועצה.
- סתימת פיות: המועצה לניסויים בבעלי חיים קבעה, על אף התנגדות כל נציגי הארגונים למען בעלי החיים היושבים בה, כי מסירה לעיתונות, ללא אישור יו"ר המועצה, של תוכן דיוני המועצה, מהווה פגיעה של ממש בתפקוד המועצה – דבר המהווה עילה להדחת חבר מועצה.
קשה להאמין? חכו… זה ממשיך.
לאחר חשיפתו בטלוויזיה של הניסוי המזוויע שנערך בקופים באוניברסיטה העברית בירושלים, התעוררה אצל אחדים השאלה: "האם אושר הניסוי כחוק?" אמנם ה"אישור כחוק" אינו תרופת פלא לסבלם של הקופים, אך השאלה המסקרנת אודות ה"אישור כחוק" של ניסויים בבעלי חיים בישראל, שווה בדיקה. מנגנון ה"אישור" של ניסויים בבעלי חיים בישראל מעלה תמונה הזויה ואומללה, על גבול הסוריאליזם ההגיוני והמשפטי.
ניסויים בבעלי חיים מוסדרים בישראל בחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) תשנ"ד – 1994. מכח חוק זה הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים. המועצה ממונה על נושא הניסויים בבעלי חיים.
מהו אפוא המנגנון לאישור ניסוי בבעלי חיים בישראל?
המועצה ממנה מדי שנה "ועדות פנימיות" למוסדות המקיימים ניסויים בבעלי חיים בישראל. אלו כוללים, בין היתר, חברות מסחריות, מוסדות אקדמיים ומוסדות רפואיים. על ניסויים בבעלי חיים במערכת הביטחון אין בכלל פיקוח של המועצה.
אותן "ועדות פנימיות" מורכבות מעובדי המוסדות המקיימים ניסויים. כשמוסד מחליט לקיים ניסוי, הוועדה הפנימית של המוסד עצמו היא המאשרת את הניסוי. לאמור, כאשר חוקרים באוניברסיטה פלונית מבקשים לקיים ניסוי בבעלי חיים, יאשרו את הניסוי חבריהם החוקרים. ייתכן גם כי אותם חוקרים ממש, בהיותם חברי "ועדה פנימית" שכזו, "יאשרו" לעצמם את הניסוי. ככלל, רק בוועדות פנימיות של חברות מסחריות יושב גם נציג חיצוני, וגם אז מדובר באדם שנבחר ונתמנה לכך על ידי החברה המסחרית עצמה.
אחת לשישה חודשים לערך שולחות ועדות פנימיות אלו, בדיעבד, את רשימות הניסויים שאושרו בידן למועצה לניסויים. לא זכור מקרה מאז יום הקמת המועצה שבו פסלה המועצה ניסוי כלשהו. אפילו לא ניסוי אחד
באנלוגיה, דומה הדבר למצב שבו המשטרה תחליט לבד מי ייענש וייאסר (ומה תהייה חומרת עונשו), ומי ישוחרר, כאשר בית המשפט יאשר את כל החלטות המשטרה, ללא יוצא מהכלל, בלא משפט ובלא דיון. כיצד היינו מתייחסים לבית משפט שמעולם, בכל ימיו, לא זיכה ולו נאשם אחד? כיצד היינו מתייחסים לבית משפט לערעורים שלא קיבל אפילו ערעור אחד? הגם שהדעת, ההיגיון ואתוס "הצדק הטבעי" אינם סובלים זאת, כך פועלת המועצה לניסויים.
כך, גם אם היה מתברר כי הניסוי המזוויע שנערך בקופים באוניברסיטה העברית "אושר" כחוק (ובהחלט קיים ספק שכך הוא, טיבו של "אישר" זה ידוע. ערכו, לכל היותר, זניח.
המשך קיומם של ניסויים בבעלי חיים תלוי לא פעם בחסיונם. היום אין אזרח יכול לברר אילו ניסויים בבעלי חיים נערכים בישראל. הניסויים, כמעט ללא יוצא מהכלל, נערכים במחשכים ומאחורי דלתיים סגורות. דומה כי אווירת הסודיות גלשה גם למועצה לניסויים, המהווה, יש לזכור, מועצה לפי דין. המועצה לניסויים בבעליי חיים קבעה, על אף התנגדות כל נציגי ארגוני בעלי החיים היושבים בה, כי מסירה לעיתונות, ללא אישור יו"ר המועצה, של תוכן דיוני המועצה, מהווה פגיעה של ממש בתפקוד המועצה – דבר המהווה עילה להדחת חבר מועצה. לא נמצא צידוק אמיתי לקביעה זו, שבינה לבין שלטון חוק בדמוקרטיה ליברלית קשר מקרי בלבד. לא די למועצה כי יינתן חיסיון למידע או לאינטרסים עסקיים של חברות מסחריות. היא דורשת חיסיון מעבר לכך – חיסיון ואיסור פרסום מוחלטים (למרות שעיקר דיוניה עד כה עסקו בעיקר בשאלות עקרוניות של מדיניות). החלטה תמוהה זו מצויה היום בבדיקה, בהמשך לפניית נציגי ארגוני בעלי החיים במועצה.
החוק הישראלי מכיר בארגונים מסוימים כארגונים למען בעלי חיים. הדין הישראלי מכיר בנחיצות ארגונים אלה לשמש כפה ליצורים החיים בקרבנו, אשר אינם יכולים להגן על עצמם. ואולם, שלושת נציגי הארגונים למען בעלי חיים היושבים במועצה לניסויים, מוגבלים ביכולתם לפעול אמיתית במסגרת המועצה. החוק אינו מאפשר לאף אחד מחברי המועצה, ובוודאי שלא לנציגי ארגוני בעלי החיים בה, לקיים ביקורת פתע לניסוי, וכזאת מעולם לא נעשתה על ידי נציגי הארגונים למען בעלי חיים. משכך, כמעט שאין ביכולת הנציגים לעמוד על קיום הוראות החוק המתחייבות בעת עריכת ניסויים, לרבות חובת מזעור הסבל וחובות נוספות.
בימים אלה מקדמים הארגונים למען בעלי חיים הצעה לתיקון מקיף לחקיקה הקיימת (לצד יוזמןת חקיקה ברוכות של חברי כנסת שונים בעניינים אלה), פרי מחקר משפטי השוואתי מקיף במדינות העולם, והתייעצויות עם אנשי מדע. תיקון החוק, כשלעצמו, לא יביא, ואיננו מתיימר להביא, לחיסולם המוחלט של ניסויים בבעלי חיים. כל מטרתו להחדיר טיפת היגיון וקורטוב של שקיפות בעולמם האפל של בעלי החיים שנגזרו לחיי עינוי וסבל, עד מותם במרתפי הניסויים.
השדולות החזקות של מוסדות המחקר והאוניברסיטאות, חברות הקוסמטיקה, חברות התרופות ומערכת הביטחון יפעלו, למעשה כבר החלו לפעול, במרץ רב, בקרב המחוקקים, נגד שינוי החקיקה. מרבית מוסדות אלה אינם חפצים בשינוי המצב הקיים. כיום, ביכולתם לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ללא פיקוח חיצוני אמיתי ואפקטיבי.
ואולם, חרף הלובי העיקש, דומה כי חשיפת הניסויים המזוויעים הנערכים בבעלי חיים ממש מתחת לאפינו (באוניברסיטה העברית וודאי גם במקומות אחרים) מחייבת את כולנו לעצור לרגע קט. אולי יש מקום להימנע מכניעה אוטומטית לסיסמאות הסתומות בדבר "הצלת חיי אדם" ול"ידענות" של החוקרים. אולי הגיעה העת לברר מה באמת עומד מאחורי הסיסמאות. אפשר שנגלה כי מאחורי המקסם "הצלת חיי אדם" מפיו של חוקר חמור סבר, מצוי סבלם האינסופי של מאות אלפי בעלי חיים ללא צורך וללא תכלית, אשר בין שאול יגונם לבין "הצלת חיי אדם" אין ולא כלום. אפשר שנגלה כי סבלם של בעלי חיים לעתים אינו יותר מאשר סולמו של חוקר לתואר אקדמי נכסף, ללא כל תרומה להתמודדות המין האנושי עם תחלואיו. אפשר שנגלה כי המחיר הנורא שמשלמים בעלי החיים, והדוגמתיות הארכאית של חוקרים, גורמים בעצמם לחולי נורא, בין בנפש ובין בגוף, לנו – בני האדם.
התחלה טובה יכולה להיות גילוי הנסתר ושטיפה באור השמש את המתרחש בחדרי חדרים.
Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.