המבקר: אין פיקוח על הניסויים

הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים לפי מבקר המדינה, יוני 2004

לפי החוק

דו"ח של משרד מבקר המדינה על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, שראה אור ב-30.6.2004, כולל 24 עמודים על מנגנון הפיקוח על הניסויים בחיות (בתמונה הקטנה: המבקר, אליעזר גולדברג). המועצה לניסויים בבעלי-חיים היא הגוף הבכיר במנגנון הפיקוח על הניסויים. כפי שידוע זה שנים, המועצה אינה מבצעת את עבודתה והודפת כל ביקורת באמצעות מעטה סודיות האופף את עבודתה. בעקבות לחץ משפטי, הצליחה לאחרונה (19.1.2004) העמותה למען מדע מוסרי להגיע להסכם עם המועצה, שהתחייבה לרכז את המידע על הניסויים הנערכים בישראל ולחשוף אותו לציבור. דו"ח מבקר המדינה מהדק את הלחץ על הממסד המבוצר של הנסיינים, הפועלים תוך התעלמות מן החוק. הדו"ח כשלעצמו הביא שינויים קטנים בשטח והוא עשוי לעודד שינויים גדולים יותר: מנכ"ל משרד הבריאות מינה בו-ביום ועדה שתציע דרכים ליישום המלצות מבקר המדינה "במגבלות החוק והתקציב הקיים".

מחלקים אישורים בלי חשבון

למועצה סמכות לחלק אישורים לביצוע ניסויים בחיות. האישורים אמורים להינתן לאחר בדיקה ולפי קריטריונים מסוימים. לא כך קורה בפועל, לפי משרד מבקר המדינה:

  • היתר למוסדות לבצע ניסויים בחיות אמור להינתן (לפי כללי המועצה) לאחר בדיקה שערך וטרינר המועצה ודיווח בפני חבריה, אולם בפועל לא ניתן לווטרינר להעלות את ממצאיו כראוי וההצבעה על ההיתרים נעשתה ללא הנתונים הדרושים להכרעה.
  • בחברות רבות העורכות ניסויים, חברי הוועדות הפנימיות (אשר ממונות על אישור הניסויים במוסד) הם גם הנסיינים: חברי הוועדה הפנימית מאשרים את הניסוי שלהם או של עמיתיהם.
  • לאחר שהתפטר יושב-ראש הוועדה לטיפול במתן היתרים למוסדות לערוך ניסויים, לא מונה יושב-ראש חדש והוועדה לא התכנסה במשך שנתיים – ותחת זאת העניקה היתרים למוסדות אפילו ללא מראית-עין של דיון. ולסיכום (עמ' 189)
"מהאמור לעיל עולה, כי המועצה אישרה ועדות פנימיות כמעט לכל מוסד, בלי שקבעה לשם כך קריטריונים כלשהם. היא גם לא הקימה מנגנון שיאפשר לה לוודא שהוועדות מתפקדות כנדרש."

חוקרים חופשי חופשי

חוקר שמבקש לקבל אישור לעשות ניסויים בחיות, מחויב להעביר לוועדה בקשה להיתר ובה מידע מפורט על הניסוי המתוכנן. הוועדה צריכה לדון בבקשות ולהגיש למועצה דו"ח תקופתי מפורט על האישורים שנתנה. המועצה, בתורה, אמורה לבדוק את המסמכים ולערוך בירורים במקרה הצורך. בפועל, הדיווחים אינם סדירים, הבדיקות אינן נערכות כראוי ותוצאות הבדיקות לא הובאו לידיעת המועצה ולאישורה. החוק גם מחייב ש"ניסויים בבעלי-חיים ייערכו רק על-ידי חוקר מוסמך" – לפי תכנית שהמועצה מחויבת לקבוע. המועצה אישרה קורסים כאלה לחמישה מוסדות בלבד (מבין עשרות העורכים ניסויים בחיות) ואין לה מידע איזו הכשרה מתבצעת, אם בכלל, בשאר המוסדות. ומהו "קורס"? באוניברסיטת בר-אילן מדובר ביום עיון בן 8 שעות – (ללא מבחן!). לסיכום (עמ' 196):

"לדעת משרד מבקר המדינה, על המועצה לפנות ביוזמתה לכל המוסדות האקדמיים והאחרים, לדרוש מהם שיעבירו לבדיקתה ולאישורה את תכניות הקורסים שהם מקיימים ולוודא שהקורסים מתקיימים במתכונת ובהיקף הראויים. מן הראוי שהמועצה תדרוש מהחוקרים לצרף לבקשותיהם מידע מלווה באסמכתאות על קורס ההכשרה שעברו."

הזנחת החלופות

החוק מחייב שימוש בחלופות. אולם המועצה דורשת מהחוקרים רק להצהיר כי "לניסוי המבוקש אין חלופה". לאחר קיפאון במשך קרוב לעשור, טוענת המועצה ש"התקבלה החלטה על חלופה לשיטת בדיקה". המלצת המבקר (עמ' 194):

"החיפוש אחר חלופות והטמעת חשיבותן בקרב החוקרים מייצגים נאמנה את כוונת המחוקק לצמצם את השימוש בניסויים בבעלי-חיים למקרים שאין מנוס מכך. על כן, על המועצה לאכוף את הנהלים שהיא עצמה פרסמה בנושא, לפעול לקידום המחקר ואף לבחון את הצורך בגיוס מקורות מימון לשם כך."

הווטרינר שלא היה

לפי החוק, מחויב שר הבריאות למנות וטרינר לפיקוח על ביצוע הניסויים במוסדות. לווטרינר זכות להיכנס לכל מוסד בכל עת, ובמקרה הצורך להמליץ על ביטול האישור לבצע ניסויים בחיות במוסד. אלא שהווטרינר לא קיבל מן המועצה הנחיה לבדוק את הניסויים עצמם וככל הידוע – גם לא עשה זאת ביוזמתו. בתשובתה למשרד מבקר המדינה, הפליאה המועצה לטעון שאין זה "מתפקידו או מהכשרתו של הרופא הוטרינר לבדוק את הניסויים בבעלי-חיים הנערכים במוסדות". הדו"ח משיב לכך בתקיפות (עמ' 198):

"לדעת משרד מבקר המדינה, הפרשנות של המועצה באשר לתפקידו של הווטרינר אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של החוק, שלפיו מוטלת על הווטרינר החובה לבדוק בביקוריו אם מקוימות הוראות החוק, הכוללות כאמור גם הגבלות שונות על אופן ביצוע הניסוי. על מנת לקיים חובה זו יש לכלול בתכניות העבודה של הווטרינר בדיקות מדגמיות בנוגע לאופן ביצוע הניסויים."

ועדות אוטונומיות

המועצה הגדירה את הוועדות הפנימיות של המוסדות כממונות "לעקוב אחר הניסויים הנערכים במוסד". אולם (עמ' 199):

"למשרד מבקר המדינה התברר, כי המועצה לא הנחתה את הוועדות כיצד עליהן לעקוב אחר הניסויים ולא דרשה מהן לדווח לה על כך. למעשה, אין המועצה יודעת אם מעקבים כאלה אכן מתבצעים."

לפי החוק, פעם בשנה צריך כל מוסד לדווח למועצה בפירוט על הניסויים שעסק בהם במהלך השנה. אולם (עמ' 199):

"נמצא, כי רוב המוסדות מדווחים למועצה באופן מרוכז רק על המספר הכולל של בעלי החיים ששימשו לניסויים ואינם מפרטים לאילו ניסויים הם שימשו… למעשה, המועצה אינה יודעת כמה ניסויים נעשו בפועל, אין לה אפשרות להשוות בין ההיתרים ובין הביצוע בפועל, והיא אינה יכולה לבדוק, אפילו באופן מדגמי, אם חוקר חרג ממכסת בעלי החיים שאושרה לו."

ממילא לא מקשיבים לווטרינר

המועצה קבעה שווטרינר מטעם מוסד המבצע ניסויים חייב לבקר במכלאה (בית החיות) בתדירות מסוימת. אולם בפועל, המועצה לא הקפידה לדרוש, לקבל ולבדוק את הדוחו"ת על הביקורים. למשל, לפי הדו"ח (עמ' 202):

"וטרינר אוניברסיטת בר אילן עובד בחצי משרה לפי אישור המועצה. הוא יושב דרך קבע במשרד המרוחק משלושת בתי החיות ומ-22 מעבדות הניסויים המפוזרות בקמפוס."

למרות עבודתו החלקית, העיר הווטרינר לאוניברסיטה מספר פעמים על ליקויים במבנים ובתפקוד העובדים – לשווא (עמ' 203):

"במכתבים שונים מאוקטובר 2002, ממארס וממאי 2003 שכתבו מנהל בתי החיות והווטרינר לעובדים של בתי החיות נאמר, כי 'עכברים נמצאו ללא מים… טמפרטורת החדר הגיעה ל-34 מעלות, בניגוד לטווח הטמפרטורה המותרת… הארנבות נמצאות ללא מזון בכלובים… חולדות נמצאו במספר העולה על המותר… והכלובים לא היו נקיים."

"וטרינר שהוזמן על ידי האוניברסיטה בספטמבר 2003 לחקור את נסיבות המוות של מספר כבשים שהוחזקו בדיר, ציין בדוח שלו, כי קיימת אפשרות שחלק ממקרי המוות נגרמו ממזון ישן מקולקל, והדגיש, כי 'דרוש פיקוח על סדרי עבודה בדיר בצורה הדחופה ביותר' והמליץ לנהל יומן עבודה יומי שבו יירשמו כל הפעולות שעושים העובדים."

חבר הכנסת יוסי שריד, שמיהר לזמן ישיבה בוועדת החינוך של הכנסת, מבטא היטב את מה שלא נאמר בדו"ח במפורש:

"המועצה מעלה בתפקידה ואחת דרכה – להתפטר. את ענייני בעלי-החיים בישראל צריך להפקיד בידיים יותר מסורות ואחראיות."