המאבק להקמת מאגר המידע הממוחשב

עיקרי הסקירה:

חלק א': כיצד חייבנו את המועצה לניסויים בבעלי חיים, בפסק דין תקדימי, לחשוף מידע סטטיסטי

תחילתו של מאבק זה בשנת 2002, כשדרשנו מהמועצה לניסויים בבעלי חיים לקבל מידע על כמה נושאים הקשורים לתחום עיסוקה. כדרכה, סירבה המועצה לספק את המידע, ובעקבות זאת, בספטמבר 2002, עתרנו לבית המשפט המחוזי בדרישה לחייב אותה לעשות זאת (עת"מ (ת"א) 1428/02, העמותה למען מדע מוסרי נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות).

תוצאות ראשונות הושגו עוד במהלך הדיון המשפטי עצמו. תוך כדי המשפט, לראשונה, נאלצה המועצה לניסויים בבעלי חיים לחשוף את רשימת החברים בוועדות הפיקוח הפנימיות במוסדות העורכים ניסויים. זהו מידע חשוב ביותר, שכן ידיעת השמות מקלה על חשיפת האינטרסים שלהם בקיום ניסויים. בנוסף, המועצה הודתה במהלך ההליך ש"לא גובשה" רשימת חלופות מחייבות לניסויים.

ב-3 באוגוסט 2003 קיבלה השופטת ד"ר דרורה פלפל את רוב סעיפי העתירה, והורתה למשרד הבריאות ולמועצה לניסויים בבעלי חיים לחשוף את הנתונים שהתבקשו. בתוך כך, קבעה השופטת, כי –

"…חובת משרד הבריאות לסווג כל בקשה שמוגשת לפי מהות הניסוי. כמו כן על משרד הבריאות לדעת מהו המספר של בעלי-החיים בהם נעשה הניסוי, כשמה שמנחה אותו זה מינימום בעלי-חיים במינימום הסוג, אם ניתן לכנות זאת כך. אילו היה המשרד פועל בדקדקנות על פי הוראות החוק – היה מידע זה נמצא בידיו."

בפסיקתה הוסיפה השופטת ומתחה ביקורת על המועצה, בציינה כי "ייתכן שטוב עושה עתירה זו של העותרת בכך שהיא תמריץ את המשיבים למלא את חובתם במלואה כפי שנקבעה על-ידי המחוקק".

בנוסף, חויבה המועצה למסור לנו נתונים על מספר בעלי החיים שנוצלו לניסויים בשנים 1999 – 2001, בפילוח לפי סוג הניסוי. בנוסף, חויבה המועצה למסור נתונים על גידול נוגדנים חד שבטיים בגופם של עכברים, ניסוי אכזרי הנערך באלפי עכברים בשנה, למטרות מסחריות, למרות שיש לו חלופות מוכרות.

יחד עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתנו לקבל מידע על קריטריונים לאישור חלופות, בקבלו את טענת המועצה, שלא קיימת "רשימת חלופות מגובשת", אך השופטת כתבה כי "רצוי כמובן שתהיה רשימה מעין זו", אחרת, קבעה, עשויים להתבצע בבעלי חיים ניסויים מיותרים.

חלק ב': כיצד השגנו הסכם שהוביל להקמת מאגר המידע הממוחשב על ניסויים בבעלי חיים

למרות פסיקת בית המשפט ביקשה המועצה להימנע ממסירת המידע, ולכן הגישה ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 8689/03, הממונה על חוק חופש המידע נ' העמותה למען מדע מוסרי). בעקבות זאת, התערב שר הבריאות דאז, דני נווה, והורה לאנשי משרדו להסדיר את הנושא בהסכם.

לפיכך, ב-19 בינואר 2004 נחתם הסכם בין העמותה לבין הממונה על הבג"צים בפרקליטות המדינה, ובמסגרתו חויבה המועצה ליצור ולהפעיל תוך חצי שנה מערכת רישום ובקרה על הניסויים בחיות המתבצעים בישראל ולפרסם את הנתונים שייאספו. בהסכם נקבע, בין היתר:

"תיכנות המערכת ייעשה באופן שיאפשר הפקת פילוח סטטיסטי בהתאם לעילות שבחוק לאישור ניסויים. כמו כן, המטרה היא לתכנת את המערכת כך שניתן יהיה להפיק שאילתות שיאפשרו לבצע פילוח, בין היתר, לפי סוגי בעלי החיים ומספרם שבהם נערכים ניסויים לפי ארבע העילות שבחוק [כלומר: ניסויים למטרות בריאות ורפואה; מחקר מדעי; בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים; חינוך והוראה], לפי השאלה אם ייגרם סבל לבעלי החיים לפי הגדרות הקבועות מראש או אם יינתנו משככי כאבים, לפי מספר העכברים שייערך בהם ניסוי היברידומות [כלומר: ניסוי בעכברים למטרות מסחריות, שיש לו חלופה מוכרת], לפי השאלה כמה בעלי חיים מיועדים לתמותה או לשיקום, ולפי זהות המוסד מבצע הניסוי.

"בהתייחס למסירת מידע שייאסף במאגר המידע הממוחשב, משרד הבריאות יפעל בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע".

חלק ג': כיצד נלחמנו בהצלחה בגרירת הרגליים של המועצה

אולם, אף שבהסכם נקבע כי על המועצה להקים את המערכת בתוך כחצי שנה, לאחר שנה וחצי מחתימתו, לא אירע דבר. המועצה לא קיימה את ההסכם, על אף שהוא נשא תוקף מחייב של פסק דין של בית המשפט העליון.

בנסיבות אלה, נאלצנו לשוב ולפנות לבית המשפט, בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בעתירה הסברנו את חשיבות המידע:

"פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים אינו יכול להסתפק ברמת הניסוי הבודד. פיקוח שכזה, בפשטות, אינו מספק ראייה כוללת על מצב הדברים. מן הטעם הזה מצאו מדינות האיחוד האירופי (ומדינות רבות נוספות) לאסוף את הנתונים הסטטיסטיים הנוגעים לניסויים, ולפרסם אותם לציבור.

"לעומת זאת, המועצה לניסויים בבעלי-חיים בישראל מצאה לנכון לטעון, פעם אחר פעם, בפני בית-משפט נכבד זה ובפני בית-המשפט העליון, שאין לה כל עניין בנתונים הסטטיסטיים הללו. נאמר שוב: הרשות הממונה על מניעת ניסויים בבעלי-חיים שיש להם חלופה, מצהירה בריש גלי שאין לה כל עניין לדעת מה היקף הניסויים בארץ, לרבות ניסוי שידוע שיש לו חלופה בעולם.

[…]

"אם נזכור כי המועצה מסרה דה פאקטו את הפיקוח על נושא החלופות לידי הנסיינים, מתבררת התמונה במלוא עוגמתה. המשיבים, בפשטות, אינם רוצים שיעמדו להם – (ולציבור) כלים לבקר את המוסדות העורכים ניסויים. ייתכן שאין להתפלא על כך, אם נזכור כי למעלה ממחצית חברי המועצה (12 מתוך 23) הנם נציגי מוסדות העורכים ניסויים, אשר פיקוח אמיתי ושקוף על פעילותם משליך עליהם ישירות."

במסגרת ההליך פיקחה השופטת ד"ר דרורה פלפל באופן אישי על פעולות המועצה לקיום פסק דינו של בית המשפט העליון, והמועצה אולצה למסור לבית-המשפט דיווחים עתיים על פעולותיה לקיומו. רק בפיקוח בית המשפט, ובאיחור של שנתיים, הוקמה המערכת לבסוף והיא התחילה לפעול, בחודש נובמבר 2006.

סיכום

המאבק הסתיים אפוא בהצלחה. זוהי דוגמה אחת מני רבות למאבק שאנו נאלצים לנהל לחשיפת המידע על הניסויים.

למידע נוסף